<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן י"ז</h1>
<h2>דף כב.</h2>
תשובה זו השיב הגאון ר' יצחק בר' מנחם לתלמידו ר' אלעזר בר יהודה לקבלון ורבי' שלמה זכר לברכה היה מקנתר עליה ועוקרה. על השוורים שחורשין בשבת ומורי' בהן חמודי להתר משום דקביל עליה גוי אחריות ומדמי לה (לכהן) [למקבל] ששם פרה מצאן ברזל. נראה בעיני שאף אוגרא וזולא צריך לקבל עליו (כדגמרינן) [כדאמרינן] התם [בכורות ט"ז ע"ב] אי קביל עליה בעל הבית אונסא וזולא צאן ברזל קרית לה ואף בכל אלה הואיל והקרן עצמו של ישראל מגמגם לבי להתר ואם בא להתיר בענין זה נראה בעיני שיוכל להתיר כי הא דתניא ישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לגוי טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ואם התנו בתחילה מותר. ולענין השוורים יכולי' ישראל וגוי לקנות שוורים יחד וכל ימות השבת עובדים בהם לאמצע וערב שבת יטול ישראל מיוחד לחלקו והגוי יטול השבת (עובדים בהם לאמצע) וערב שבת יאמר כך וכך נטלתי בערב שבת כנגד כך וכך שנטלת בשבת וצריכים להתנות לכתחילה. ואם גוי עני הוא ואינו יכול לקנות חצי הבהמה יקנה חלק החמישי שיש בימות השבת ה' ימים ראויים למלאכה בין לישראל בין לגוי וה' ימים יכולים להשתעבד לאמצע והשבת ישעבד בו גוי לעצמו ואותו כולו שלו הוא דהוה ליה נוטל חלקו בשבת וכן יתנו בשעת הקנייה ולא יבואו לחשבון. ואם אין לו מעות לגוי לוה לו ישראל על חלקו ודברים כאלו אין רצוני שישאל לי משום הנח להן לישראל מוטב שיהיו שוגגי' ואל יהיו מזידי' לא שנא מדאוריית' ול"ש מדרבנ' דהא תוספת יום הכפורים דאוריית' ואכלי נשי משחשיכה ולא אמרינן להו ולא מידי הלכך אם באים להמלך בו נאה לו להורות להעמידם על האמת ועל הנכון אבל אין באים להמלך בו ישים יד לפה. ורבנא שלמה אומר אין ראיה זו ראיה ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב דהא שדה בשותפות כשהתנו אין לישראל חלק בו אבל בהמה חלק של ישראל הוא שעובד בו ואין התנאי נוטל חלקו בו. וכל זמן שאין הגוי רשאי למכרה בשבת זה מהו הדמים כולן שלו בהמתך קרינן ביה ומצווה על שביתתה וכששואלים על רבינו שום צד היתר בדבר מדחה עצמו ומסתלק.
